פסק דין
העניין שבפני, תובענה הנוגעת להסכם לאספקת רהיטים אשר נכרת בין הצדדים.
על פי המתואר בכתב התביעה, התובע רכש מאת הנתבעת בחודש יולי 2012 בעלות של 6,700 ש"ח ריהוט סלוני מרופד עור, המורכב מספה תלת מושבית עם 2 ריקליינרים וספה דו מושבית נוספת בצבע חום כהה. התובע מתאר כי כחודשיים לאחר קבלת פרטי הריהוט אשר הוזמנו, החלו שתי הספות להתפרק, התפרים החלו להיפרם, ואחד הריקליינרים נשבר.
מציין התובע, כי לאחר פניות רבות אשר לא נענו, הגיע נציג מטעם הנתבעת על מנת לבדוק ולנסות לתקן את הסלון, אולם התיקון לא צלח, כאשר הסלון אשר אמור היה להיות חדש, היה בלתי שמיש לחלוטין בחלוף תקופה מאוד קצרה, בחלקו שבור, בחלקו קרוע ובחלקו מכיל תפרים פרומים.
הנתבעת הגישה כתב הגנה, ובמסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת שאמנם בחלוף מספר חודשים פנה התובע לקבלת שירות עקב כך כי התפרים בפרטי הריהוט נפרמו ומנגנון הריקליינר נתקע, ובהתאם נשלח בעל מקצוע לתיקון התפרים, ולטענת הנתבעת הספות נפגמו לא מליקוי בהן אלא משימוש בלתי סביר אשר הגם שאינו אמור להיות מכוסה מבחינת האחריות הניתנת לרוכשי ריהוט, הנתבעת העניקה את האחריות והשירות מעבר לנדרש ועל חשבונה – ולפיכך טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה.
ביום 6.2.2014 התקיים דיון בתובענה בפני, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים, הסכימו הצדדים כי תינתן שהות בת 30 ימים לביקור נציג שירות אצל התובע, פעם נוספת, על מנת להתרשם ממצב הספות, מתוך ניסיון להגיע להבנות. על פי הודעת התובע מהיום, 19.3.2014, 43 ימים לאחר מועד הדיון, לא רק שנציג השירות לא הגיע, אלא אפילו לא נוצר כל קשר מטעם הנתבעת.
אני רואה בהודעת התובע כי לא נוצר עמו קשר, כהודעה על כך כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה.
לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל התובענה בחלקה, ואבהיר טעמי.
בהתאם להסכמה הדיונית, צירף התובע תמונות הספות אשר נרכשו (והוצגו במסגרת הדיון אשר נערך בפני). מהתמונות אשר צורפו עולה כי הספות מכילות קרעים רבים, ניכרים ומהותיים, וכן מנגנון הרכינה ("ריקליינר") אינו נפתח למלוא הטווח אשר מצופה כי ייפתח.
ככל שמדובר בפגמים אשר הופיעו בתקופה של כחודשיים או מעט פחות לאחר רכישת הספות (ואני מקבל את גרסת התובע בהקשר זה כאמינה), הרי שמדובר באספקה של מוצר שאינו תקין בצורה מהותית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפריט ריהוט אשר לא ניתן לכנותו כזול או פשוט.
אוסיף לאמור, כי טענות הנתבעת בהקשר של מקור הליקויים, היו בעייתיות. הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי בעל המקצוע אשר נשלח ציין שהנזקים נובעים משימוש לא נכון. כל אשר הוצג בהקשר זה הינו תרשומת של בעל המקצוע, מר בשארה, על גבי מסמך של הנתבעת, בה נרשם: "26/5 בסלון 3+2 היו פרימות (משימוש לא תקין) באזור הדומים + מסעדי 3 + בדו בין כריות גב. בדו בוצע תיקון קרע כתוצאה ממכה, בתלת בוצע כיוון לריקליינר היה עקום".
אציין כי ראשית, תיאור הנזקים על ידי בעל המקצוע (תיעוד שנערך על גבי מסמך של הנתבעת אולם נטען כי מדובר בבעל מקצוע חיצוני) אינו תואם את התמונות אשר צורפו על ידי התובע; לא רק זאת, לא ברור איזה שימוש לא נכון היה בסלון, וכיצד נפרמים כמעט כל התפרים בכל צד של הספות, כתוצאה משימוש לא נכון; שלישית ייאמר, כי הנתבעת כלל לא טרחה לזמן את בעל המקצוע לצורך מתן עדות, והדבר אמור לשמש לחובתה.
על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה הייתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651.
יש לציין כי עדותו של התובע וכן עדות אשתו של התובע, הגב' יהודית אסולין היו אמינים בעיניי, אותה אמינות זכתה לחיזוק הן בשל אי הזמנת נציג השירות אשר הגיע לדירתם (מר בשארה) והן בשל העובדה כי הצדדים ביקשו שהות של 30 ימים על מנת לערוך ביקור נוסף של נציג השירות, אולם הנתבעת נמנעה מלעשות כן ואפילו נמנעה מיצירת קשר בכל התקופה אשר הוסכמה. דברי התובע ואשתו כוונו לא רק לפגם המהותי בספות, אלא גם להיעדר המענה ולחוסר האונים אשר היה מנת חלקם בעת הפניות לקבלת שירות, בצורה המעידה גם על עגמת הנפש הרבה שהייתה מנת חלקם.
צירופם של הנתונים, קרי, ליקוי מהותי אשר נתגלה זמן קצר לאחר הרכישה, פניה למתן שירות תוך זמן קצר (השירות הוענק כשמונה חודשים לאחר הרכישה), חוסר שמישות של המוצר אשר נרכש, והעובדה כי בנסיבות העניין ניתן לראות במוצר כפגום מעיקרו, מצדיק ביטול ההתקשרות שבין הצדדים, לרבות חובת השבה.
לפיכך אני מורה על ביטול העסקה שבין הצדדים, באופן בו על הנתבעת להשיב לתובע את אשר שולם על ידו, 6,700 ₪, כנגד החזרת הממכר המצוי בידי התובע.
התובענה הינה ע"ס 12,000 ₪, ובנסיבות העניין הינה מופרזת לגישתי, ומצאתי לנכון להוסיף על חובת ההשבה של התשלום אשר בוצע, סך כולל, בגין עגמת הנפש שהייתה מנת חלקו של התובע (ולרבות, בהקשר זה, הצורך בביצוע פניות רבות למתן שירות אשר לא זכו למענה או שזכו למענה חלקי), אגרות והוצאות, בסך של 1,800 ₪ נוספים.
התובע ישיב את הספות אשר נרכשו (עלות וביצוע ההובלה תהיינה על התובע) בתוך 30 ימים מהיום, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 14 ימים מהשבת הספות סך של 8,500 ₪.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.